וואו.
יום כיפור! איזה מעמד. בתור ילדה דתייה שבאה מבית דתי, דתי לאומי.
יום כיפור בשבילי עמור להיות משהו מחזק מכל הבחינות- רוחניות, חיצוניות וכדו'.
ובאמת ככה עבר לי יום הכיפור. כל התפילות לעמוד ולהתפלל, להתפלל לאלוהים! על כל הטוב שברא לי.
על הכול! באמת על הכול.
לצום. לצום כמו פעם. ללבוש בגדים לבנים. להקשיב בהתעניינות לסיפורי המעשיות של הרב בשיעור.
וואו!
איזה יום!
אתם בורים. אנשים פשוט בורים!
לא מבינה את אלה שלא צמים, שלא הולכים לבית כנסת, שלא מתפללים! אפילו לבוא לתפילה אחת!
לבוא ולהגיד תודה. תודה על זה שה' כל שנה מחדש מוותר לך וכותב וחותם אותך בספר זיכרונות.
זה שאתה פה עומד חי וקים! זה שאתה ממשיך לקום כל בוקר מחדש. זה שיש לך אוכל, מים, בגד, זה שיש לך אהבה, זה שיש לך עבוד, הורים, אחים הכול זה בזכותו.
רק ביום הכיפורים הזה הבנתי את זה! שהכול מעשה ידיו.
שהכול בזכותו ורק בזכותו.
מי שבוחר להיות חילוני, ראשית אני מסכימה שזה הבחירה שלו.
אבל מה? מותר לכם כל השנה להתנהג כמו חיות פרא? לעשן? לשתות? לקלל?
ואז פתאום יום כיפור אז להתנהג כמו חסידים? פתאום להפוך לאנשים טובים?
צביעות! זאת המילה.
טוב בסדר אני אפסיק לחפור על כמה שאני כועסת עליכם.
אני פשוט אספר לכם את מה שרציתי לספר לכם.
מכירים את הילדים האלה שמסתובבים בכל הבית כנסת עם שקית תפוצ'יפס?
איך אפשר להחזיק את עצמך כשאתה רואה בשעה שלוש בזמם מנחה ילד קטן עם שקית תפוחי אדמה קריספים מלוחים וטעימים עד איימה?
איך אפשר לעמוד בזה ולא להתנפל עליו ולחטוף לו את השקית? להכניס אחד לפה ולמות על הטעם המושלם של זה?
אבל את זה אני אומרת ממישהי שצמה את כל הצום מתחילתו ועד סופו.
ממישהי שהרגישה מה זה רעב ליום שלה. 25 שעות. 25 שעות של עינוי.עינוי מרגש.
בסופו של דבר הצום הזה היה אחד הצומות הכי טובים שלי.
באמת מכל הבחינות.
ה' תודה רבה! על הכל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
;){kind=link}